דילוג לתוכן

ברכה לראש השנה התש"ע

30/03/2012

ערב ראש השנה במוסקבה, ופתיתי שלג קלים מכסים את הרחובות. המתכנת אדון אנטון סמיונוביץ' גוליאדקין יושב על הכיסא במשרדו ומקליד תווים בעצלות על מקלדת מחשבו. האווירה היא אווירה מנומנמת. הוא משתוקק לחזור לביתו החם וללגום תה רותח אל מול האח עם החתול יבגני, היחיד המסוגל לעזור לו להרגיש שאינו לבדו בעולם. לו רק הייתה לו משפחה, הכל יכול היה להיות שונה עבורו. הוא שולח יד עצלה לסדר את מקום משכבם של אשכיו בתוך מכנסיו ושב להקליד. אות רוסית אחרי אות רוסית.

במשרד הסמוך יושבת המתכנתת אינגה. היא יפה. אלמלא הייתה נשואה, הייתה חפצה לבטח לחזור עם אדון גוליאדקין לביתו ולשתות עימו את התה המהביל. המשפחה של בעלה גדולה, והם כולם צפויים לבוא אליה לארוחת ערב חגיגית בהמשך היום. היא אינה יודעת כיצד תספיק להכין את שלל המזון. בעלה הבטיח לה שידאג רק לרכוש את כמויות הבשר והוודקה הנדרשות.

במטבח החברה עומלת המנקה סבטלנה על רחיצת כלים. היא אינה משתמשת בסבון, אלא רק שוטפת אותם במים חמימים. ספלו של אדון גוליאדקין מוצא חן בעיניה, והיא מכניסה אותו לכיס סינרה. בביתה הקט קיים אוסף נכבד של חפצים שלקחה מהמשרד, החל בספלים ובקערות וכלה בפרוסות עוגה ובבקבוק וודקה.

בקבוק הוודקה היה שייך למנכ"ל החברה. הוא גילה אך לפני מספר רגעים שהוא נעלם מהמגירה הנעולה בתחתית שולחנו, והוא זועם. הוא קורא למזכירתו האישית ודורש ממנה שתכין לו כוס של קפה חזק. בעת יציאתה מהמשרד הוא מביט בשיפולי גופה. היא אינה צעירה, וגם הוא אינו צעיר, אולם גופה מזכיר לו משהו טוב, של פעם.

המזכירה מפעילה את הקומקום החשמלי. אגב כך היא נזכרת בכוכב הטלוויזיה הנערץ עליה, שתלה עצמו לפני זמן לא רב באמצעות כבל של קומקום. לו רק ידע כמה לילות בכתה בגללו, לו רק ראה את קירות דירתה הקטנה, המלאים בתמונות שלו מתקופות שונות בחייו, אולי היה פועל אחרת. בעיני רוחה היא מדמיינת את גופתו שבורת המפרקת יושבת על הרצפה, ועקב כך היא מרגישה חולשה פתאומית בכל איברי גופה וצונחת אל הרצפה, מעולפת.

לשמע קול החבטה ברצפה מתרומם האדון גוליאדקין ממקומו וצועד אל עבר המקום בו צנחה המזכירה על הרצפה. דם נוזל מהפצע שנפער באחורי ראשה, ועל בטנה כוויה מהמים הרותחים שנשפכו עליה מהכוס שהחזיקה בעת שנפלה. שאר העובדים בחברה מגיעים גם הם במהירות, ולמשך כמה רגעים עומדים כולם מול הגוף השבור ומביטים בו בפליאה. האדון גוליאדקין מרגיש תחושה משונה. תחושה של אינטימיות. משפחה. הוא מחייך.

שנת אהבה וחום.

From → סיפורת

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: